פרק 3 דמויות הרחבה
סבתא מירי

סבתא מירי נולדה בדנמרק בעיר קופנהגן בתאריך 22.3.1947 . בסביבות בגיל שנה וחצי סבתי עלתה לארץ עם אמה במסגרת ההכשרה הדנית (קבוצה של צעירים יהודיים שברחה בתקופת השואה). אביה של סבתי היה חולה מאוד ונשאר באשפוז בדנמרק, סבתי ואמה נאלצו לעזוב אותו כיוון שקיבלו אשרת כניסה לישראל ומפני שהיו פליטים בדנמרק לא יכלו להישאר (כשהייתה סבתי בת 4 (וגרה בישראל) אמה קיבלה מכתב ובו הודעה שבעלה נפטר ולא היה שום פירוט על הסיבה ומה קרה). כשסבתי ואמה הגיעו לארץ הן שהו כמה חודשים אצל אח של אמה של סבתי שהצליח לברוח מגרמניה לפני עליית הנאצים וחיי בכפר שמריהו. סבתא של סבתי הצטרפה אל שתיהן לאחר שבנה ששירת בצבא הבריטי הצליח להבריח אותה ושלושתן גרו בדירת שני חדרים קטנה בחולון. סבתי גודלה על ידי סבתה וראתה את אמה רק בסופי שבוע כיוון שאמה הייתה צריכה לעבוד בשתי עבודות בכדי לפרנסם. סבתה הייתה אישה קשוחה מאוד וחינכה אותה בדרך נוקשה וקפדנית. סבתי גדלה כבת יחידה ודי בודדה. כשהייתה בת 8 אמה התחתנה והן עברו לגור בתל אביב עם הבעל והסבתא. אביה החורג של סבתי היה אדם חביב ונעים שהתייחס אל סבתי יפה מאוד אך הוא היה איש חולני מאוד ולכן לא נולדו לסבתי עוד אחים ואחיות ואמה נאלצה לטפל בו לא מעט. סבתי למדה עד כתה ח' בבית ספר יסודי א.ד.גורדון שנועד לילדים שהוריהם עבדו ולכן הסתיים בשעות אחר הצהריים והילדים אכלו בבית ספר. בסוף לימודיה ביסודי נשלחה סבתי לחיות אצל דודתה בלונדון למשך שנה כי אמה האמינה ששנה בלונדון מקום שלא היה בו צנע יעזור לסבתי שהייתה מעט חולנית ורזה ויגרום לה לעלות במשקל ולהתחזק. סבתי נהנתה מאוד מחווית המגורים והלימודים בלונדון אך לפליאתם הרבה של כולם היא לא עלתה במשקל. בשהותה בלונדון למדה סבתי אנגלית והתמודדה עם קשיי שפה וחברה בבית ספר. היא נהנתה מאוד בשהות עם דודתה שהקדישה לה זמן רב כי הייתה רווקה ולא היו לה ילדים משלה. כשחזרה סבתי לארץ לאחר שנה לימודיה בכיתה ט' בלונדון לא נחשבו ולכן נאלצה להתחיל שוב את כיתה ט' בתיכון. סבתי הגיעה לאחר תקופת המבחנים למגמות ולכן לא התקבלה למגמת אומנות כפי שרצתה אלה נשלחה למגמת כלכלת בית (בישול ואפייה של היום). כשסיימה את לימודי התיכון נשלחה לסטאז' במלון דן אכדיה במטבחים. בגיל 18 התגייסה לצבא לאחר מאמצים רבים לעלות במשקל כיוון שהצבא סירב לגייס אותה בטענה שיש לה תת משקל ושם הייתה מאדנית (מדריכת נוער בגדנע). היא נהנתה מהשירות ומהדרכת הנוער. בצבא היא פגשה את סבא ובשנת 1968 הם התחתנו. הם גרו בתל אביב ובתקופה זו סבתי ניהלה את המטבח במסעדה בשם צפיחית בדבש. בהתחלת יחסיהם הם היו צריכים להתגבר על קשיים שונים כמו הבדלי עדה, חינוך ודת כיוון שסבתי הייתה בת יחידה היא לא הייתה רגילה להרבה רעש והמולה ולסבי היו 4 אחים ואחיות ומשפחה גדולה. לאחר שעברו לרמת השרון והבנות נולדו סבתי הפסיקה לעבוד וגידלה את בנותיה בבית. כיום סבתא בת 68 חזרה לעבוד בקייטרינג מידי פעם להנאתה והיא לומדת אומנות ובמשך השנים ומציירת ומשתתפת בתערוכות. סבתי אישה פעילה מאוד ששוחה כל יום ומתנדבת באגודת אנוש ונהנית כל יום. אנו נפגשים לרוב פעם בשבוע ומדברים רבות בטלפון. אני מאוד אוהב להתארח אצלה וכמובן לאכול אצלה. 

סבתי ואני בברכה, סבתי ואני אוכלים ארוחה שהכינה, סבתי ואני בחצרה